“באתי בשביל הקפה החינם. נשארתי כי מישהו סוף סוף שאל איך אני מרגיש.”
Josiah
יוסiah מספר את הסיפור הזה על עצמו: הוא הגיע לאירוע הראשון שלו כי על פלייר היה כתוב קפה חינם, והוא היה, במילותיו, "סטודנט עני שנהג לבוא על פחות מזה."
מה ששמר עליו לחזור לא היה הקפה. זה היה מנהיג ששם לב שהוא הפסיד שבוע ושלח הודעת טקסט לשאול אם הכל בסדר — לא כדי לסמן V, אלא כי הוא באמת רצה לדעת.
"אף אחד לא באמת שאל אותי את זה הרבה זמן," אומר יוסiah. "זה שחרר משהו בתוכי. התחלתי להגיע בכוונה ולא במקרה."
מאז הוא עבר דרך שתי עונות קשות — אובדן משפחתי ושינוי עבודה — עם אותה קבוצת צעירים קטנה לצידו, ועכשיו הוא עושה עבור תלמידים חדשים את מה שהיה פעם נעשה עבורו.
